סכנת ירדן הפלסטינית

November 13, 2016 Leave a comment

הטענה שירדן היא המדינה הפלסטינית נשמעת בציבוריות הישראלית כבר לפחות שני עשורים. הרעיון בקצרה הוא שהיות ויש בירדן הרבה מאוד פלסטינים, והיות וישראל מאוד לא רוצה לוותר על ריבונות ברוב יהודה ושומרון, בחברון, ובשום חלק מירושלים, מוטב שהפלסטינים, אם הם אומנם עם, יממשו את השאיפות הלאומיות שלהם במדינה שבה כה רבים מהם חיים – ירדן.

עד האביב הערבי הנחתי שטענה זו מופרכת הן עקרונית והן פרקטית. עקרונית היא עודנה מופרכת שכן רק 1.9 מתוך 8.1 מיליון תושבי ירדן הם פלסטינים. כלומר, פחות מרבע. אם ירדן יכולה להיות מדינה פלסטינית, ישראל יכולה להיות פלסטינית כמעט באותה מידה. אולם, לאחרונה כמה סיבות גרמו להצעה הזו להיראות יותר סבירה בעיני מהבחינה הפרקטית. במובן זה שהיא עלולה להתממש, אם כי מצב זה מאוד לא רצוי בעיני.

ראשית, באביב הערבי באה לידי ביטוי חוסר היציבות של משטרים ערביים במזרח התיכון. לאור זאת, אפשר להניח שגם ירדן אינה חסינה מפני הפיכה ושינוי משטר. שנית, ישראל ממשיכה לבנות התנחלויות שמכרסמות באפשרות להקים מדינה פלסטינית בת קיימא בגדה המערבית. שלישית, הרשות הפלסטינית והפלסטינים לא ששים להגיע להסדר עם ישראל. רביעית, בזירה הבינלאומית ובייחוד בפוליטיקה האמריקאית יש פחות נחישות לדחוף את ישראל לפשרות שיכולות להביא להקמתה של מדינה פלסטינית בגדה המערבית. חמישית, הפיצול המתמשך בין הגדרה לרצועת עזה מעלה את הסבירות ששאלת הריבונות של כל אחד משני האזורים האלה תפטר בנפרד. שישית, המשך התחזקות הימין המתנחלי בישראל מורידה עוד יותר את הסיכוי שישראל תסכים לפינוי התנחלויות בהיקף הנרחב שיידרש לשם הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית. כל הגורמים האלה יחדיו מורידים את ההסתברות להקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית ומעלות את ההסתברות לאפשרויות אחרות לריבונות פלסטינית.

אני אטען שבלי קשר לעמדה הפוליטית, האידיאולוגית והדתית שלהם, ישראלים צריכים להתנגד לטענה שירדן צריכה להיות המדינה הפלסטינית, זאת מסיבות ביטחוניות פרקטיות. במצב שבו ירדן היא מדינה פלסטינית האיום על ישראל גדול לאין ערוך ביחס למצב שבו מדינה פלסטינית קיימת בגדה המערבית (קל וחומר אם אין מדינה פלסטינית) וירדן שומרת על ריבונותה בנפרד מהגדה.

אפשר שעצם תיאור האלטרנטיבות האלה כך משכנעת רבים מהקוראים בצדקת הטיעון. פלסטין התחומה לגדה המערבית היא מדינה קטנטנה, יתכן מפורזת, ללא גישה לים, שנעוצה בין שתי בעלות ברית חזקות ויציבות – ישראל וירדן. לעומת זאת, ירדן כמדינת הלאום של העם הפלסטיני היא מדינה גדולה מישראל, עם צבא מתקדם טכנולוגית ועומק אסטרטגי, שחלק גדול ממטרת קיומה הוא חיסול הריבונות היהודית בארץ ישראל. אם ישראלים רבים מרגישים מיואשים מהעוצמה ומהנחישות של המאבק הפלסטיני כעת, רק דמיינו כמה נחוש יהיה מאבק זה בתסריט המתואר.

ירדן היא מדינה ענייה ומוסלמית מאוד שהעמדה הפרו-ישראלית שלה תלויה מאוד ביציבות משפחת המלוכה הנוכחית. הפיכה שם היא סיכון גדול לישראל גם משום שהגבול שלה איתנו כל כך ארוך שאבטחתו המלאה היא משימה כמעט בלתי אפשרית. ירדן הפלסטינית מבינה שרק דרך תוקפנות מתמשכת כלפי ישראל יש לה סיכוי לזכות בריבונות כלשהי בירושלים ולאבטח את המקומות הקדושים לאסלאם. יתכן שהיא גם שמה לעצמה למטרה את הוספתם של אזרחי ישראל הערבים ללאום הפלסטיני הגדול באמצעות ערעור הריבונות הישראלית.

לפי הערכות שונות בגדה המערבית חיים בין 1.5-2.5 מיליון פלסטינים ורובם הגדול לא הולך לשום מקום. אם תספח אותם, ישראל תאבד את הדמוקרטיות שלה ואת הלגיטימציה הבינלאומית שלה, בין אם דרך שלילת זכות ההצבעה שלהם ובין אם דרך הקלפי. אם לא תספח אותם, תחת התסריט הירדני, היא תותיר ערים עוינות בלב העורף שלה. ישראל לא תוכל להבטיח את פירוז ירדן כמו שתוכל אולי להבטיח את פירוז פלסטין.

ישראל ניצחה בשורה של מלחמות מכריעות בשנים 1948-1973, אך הניצחון האחרון שלה היה הכי פחות מכריע. יתר על כן, מלחמות אלה, וחוסר היציבות המדינית שהן גילמו ויצרו, גבו מחיר ענק מישראל במונחי חיי אדם, צמיחה כלכלית, עידוד הגירה לתחומה, קשרים בינלאומיים ועוד. היכולת של ישראל בסופו של דבר להבטיח את ביטחונה נבעה משילוב של יתרון צבאי מוחץ וממוכנות להגיע לפשרה טריטוריאלית כואבת במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

מהלך זה, לצד השלום עם ירדן ותהליך השלום עם הפלסטינים, הותיר את סוריה כאויבת מדינתית יחידה של ישראל בעלת גבול יבשתי אתנו. סוריה לבדה הבינה היטב שלא תוכל לאיים על ביטחון ישראל באופן משמעותי בלי לשלם מחיר עתק. הגבול בין ישראל לסוריה קטן והררי מדי ורבים מתושביה ומהאליטות של סוריה לא מחויבים בשום אופן למאבק זה.

ההצטרפות של ירדן הפלסטינית לציר המאבק בישראל יחזק אותו יותר מכפי שהפרישה של מצרים ממנו החלישה אותו. לסוריה יש גבול יבשתי עם ירדן. כך הגבול של ירדן עם ישראל יאפשר לסוריה לעשות שימוש יעיל בצבא הטנקים העצום שלה באופן שהגבול בגולן מעולם לא אפשר.

בנוסף, עבור ירדן הפלסטינית המאבק מול ישראל יהיה הרבה יותר עקרוני ומהותי מכל מדינה ערבית אחרת בהיסטוריה. מצרים וסוריה יצאו לשורה של מלחמות נגד ישראל מסיבות קלושות למדי. הטריטוריות שהן איבדו לה לא היו קריטיות להן ויש גבול כמה נכונות יש להילחם למען אידיאלים של כבוד ואחדות פאן ערביים. ירדן הפלסטינית עלולה להיות אויבת ארוכת טווח ונחושה לחלוטין של ישראל. עבורה המאבק בישראל ישלב מניעים רבי עוצמה של נקמה, אחדות פלסטינית, מלחמת דת, כבוד לאומי, ויתרונות כלכליים אדירים במקרה של ניצחון.

הפלסטינים יבינו שאם יצליחו לכפות על ישראל באמצעות מלחמה ממושכת אפילו ריבונות משותפת בירושלים, הם יהפכו מהאומה הנחותה ביותר בעולם הערבי לאחת האומות המרכזיות בו. אם כיום המאבק נגד ישראל הוא עמדה מרכזית אך שנויה במחלוקת בציבוריות הפלסטינית, בירדן הפלסטינית הוא עלול להיות יסוד הקונצנזוס, כמו החילוניות הצרפתית או החוקה האמריקאית. ישראל בעלת גבול לכל אורכה עם מדינה שכל מטרתה היא חורבן ישראל לא תוכל להיות בטוחה או משגשגת לאורך זמן.

Categories: Politics, Uncategorized

מות אבי

July 8, 2015 1 comment

היום לפי 22 שנים נפטר אבי, ויקטור קוצנקו. ככל הנראה הוא התאבד בקפיצה מגג הבניין שבו הוא התאכסן במוסקבה. אני כותב “ככל הנראה” משום שבמשך שנים רבות היו ספקות לגבי סיבת המוות. בדו”ח המשטרה נכתב שהוא התאבד אך היו אנשים שהאמינו שהוא נרצח או נפל בטעות. הוא לא השאיר אחריו מכתב התאבדות, לא לאשתו, לא לשני ילדיו ולא לאמו, לה היה בן יחיד. היו סיבות לחשוב שאולי נרצח. לפני שנתיים אחותי ואני נסענו למוסקבה ואחר כך לחרקוב באוקראינה כדי להיפגש עם אנשים שעבדו איתו ושהכירו אותו היטב באותה תקופה. זה היה זמן בו הוא השקיע את עצמו לחלוטין בחברה שהוא הקים ושהוא עמד בראשה ושהה רוב הזמן במוסקבה ובחרקוב ולא עם משפחתו באשחבד. מתוך השיחות הללו, מתוך הביקור במקום שבו מת, ומתוך הזיכרונות שעלו לאחותי מאותה תקופה, לראשונה ראינו לנגד עינינו תמונה בהירה פחות או יותר של נסיבות מותו של אבינו.

התאבדות של אדם צעיר ובריא, שיש אנשים שתלויים בו ושאוהבים אותו, היא דבר מוזר מאוד. קשה לקבל שזה אכן מה שקרה וקשה עוד יותר להבין את זה, שלא לדבר על לסלוח על זה. הנסיעה הזו אפשרה לנו לקבל מושג לגבי הלחצים הכבירים שבהם היה נתון ולשער לגבי מצבו הנפשי. אנחנו יודעים כמעט בוודאות שלא היה לאבינו אף אדם בחייו בפניו הוא אפשר לעצמו להיפתח באותה תקופה ולחלוק את מה שעובר עליו. הוא לא קיבל כל סיוע נפשי, ולא עשה דבר כדי להוריד מעליו חלק מאותם עומסים ולחצים. הוא ככל הנראה הרגיש שזה מגיע לו. אולי הרגיש שאין לו ברירה אלא לחיות כפי שהוא חי או להיכשל ולהרים ידיים. יתכן שהרגיש שמצבו חסר מוצא.

אם יש בדברי צליל של ביקורת והאשמה, זה לא במקרה. הוא גזל מאתנו הרבה מאוד בלכתו ואני סבור שדברים לא היו צריכים להגיע לידי כך. יחד עם זאת, אני יודע גם שהוא חי בתרבות אחרת, הרבה פחות מודעת למורכבות של הנפש האנושית והרבה פחות פתוחה לגביה. אני מקווה שבתרבות שלנו אדם כמו אבי הייתה יותר אפשרות להיפתח ולהיתמך לפחות בסביבה הקרובה שלו. אבל גם היום אצלנו זה עדיין קשה ועדיין יש סטיגמה. אני מודע לכך שחלק מהאנשים שיקראו את הטקסט הזה יוכלו להסיק שאם דבר כזה קרה לאבי זה אומר שיש גם בי משהו פגום. מה שמאפשר לי לפרסם טקסט כזה בכל זאת, זה מערכת תמיכה של אנשים אוהבים ונבונים שמכירים אותי על כל החולשות שלי ומתמודדים באומץ עם המורכבויות של הנפש שלי ועם המורכבויות של הנפשות שלהם.

Categories: Uncategorized

חפצים

March 9, 2015 1 comment

בֹּא נִתְהַלֵּךְ בְּתֵל אָבִיב

בֵּין צְלָלֵי הָאֲנָשִׁים

בֹּא נִתְגַנֵּב לְמְּסִבָּה עַל גַּג מְאֻבָּק

עִם בַּחוּרוֹת שֶׁרוֹקְדוֹת צָמוּד, לְאַט,

לוֹחֲשׁוֹת בְּאֹזְנֵךָ תֶּזוֹת עַל פוֹיֵרְבָּאך.

בֹּא נְלַהֵג פַּעַם אַחַת כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ;

נַעֲקֹץ אֶת הָרֶגַע,

נִגְנֹב אֶת שְׁנִינוּתָם שֶׁל זָרִים

לְהִתְעַטֵּף בָּהּ, שׁוֹכְבִים עַל הַדּוּכָן

וְעִם בָּאֵי הַשּׁוּק, נְדַבֵּר עַל עַצְמֵנוּ בְּלָשׁוֹן נִסְתָּר.

בֹּא נִשְׁכָּב עַל הַכְּבִישׁ בְּרְחוֹב נִשְׁכַּח

וּנְחַכֶּה לַבַּחוּרוֹת

שֶׁיִּלְחֲשׁוּ בְּאָזְנֵינוּ תֶּזוֹת עַל פוֹיֵרְבָּאך.

מֻקָּפִים בְּקִּירוֹת מִתְבַּלִּים

כִּמְעַט נִשְׁמָע אֶת הַמְּשׁוֹרְרִים

לוֹחֲשִׁים דֶּרֶך הָאַסְפַלְט.

וּלְאַחַר נִמְנוּם קָצַר

נְכֻסֶּה בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת חַשְׁמַל,

וְהִיא שֶׁמְּצַחְקֶקֶת שָׁם תִּשְׁאַל,

“מָה אִתְּךָ?”

מִיָּד נִתְכַּוֵּץ בִּפְנִים, עֲצוּבִים עַל הַשְּׁתִיקָה.

בֹּא נְיַחֵל לְהִדָּרֵס, אַךְ לֹא לָמוּת.

שִׁתּוּק מְהַפּוּפִּיק וּמַטָּה הוּא בְּדִיּוּק

הַתְּרוּפָה לְחַיִּים שֶׁל אוֹנְנוּת,

חַיִּים שֶׁל שְׁאַפְתָּנוּת.

אַךְ בְּחֶבְרָת הַחֲפָצִים נִוָּתֵר לְבַדֵּנוּ,

מֻנָּחִים בְּאֹפֶן מְעַנְיֵן,

כִּמְעַט מַצְדִּיקִים לִהְיוֹת מֶטָפוֹרָה לְמַּשֶּׁהוּ,

כִּמְעַט מַצְדִּיקִים מַבָּט חוֹלֵף

Categories: Poetry

סמך

March 9, 2015 Leave a comment

הָיִית רְחוֹקָה

כְּשֶׁהָלַכְתְּ עַל הַמִּלִּים

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָך

כְּמוֹ עַל קַו

עִם חִצִּים

מֵאֲנִי לְאַתְּ

הָיִית סְמוּכָה

יוֹתֵר

פֵּרַשְׁת אֶת הַמִּלִּים

אַתְּ הֲכִי יָפָה

כְּחוֹזֶה

בֵּין אַתְּ לְאֲנִי

הָיִית כְּבָר בְּטְּוָח הַפְּגִיעָה

חָשַׁשְׁתְּ שֶׁהַמִּלִּים

נִהְיֶה יַחַד תָּמִיד

הֵן לַחַשׁ שֶׁזִּמֵּן הֵא

שֶׁהִרְצִין לְחֵית

שֶׁנִּסְגָּר לְמֵם

וְשָׁבָה אֶת צַוָּארְך

בָּסָמֶךְ שֶׁל הַלָסוֹ.

Categories: Poetry

דמעות הבוקר

March 9, 2015 Leave a comment

דמעות הבוקר

קוֹבָּאיַשִׁי אִיסָה

יוֹשֵׁב עַל מַחְצֶלֶת אַבְלוֹ,

דִּמָּה לִרְאוֹת פֵּרוּר מְאֵפֶר בְּנוֹ

עַל שַׁרְווּל גְּלִימָתוֹ

וְזָכָר – “הָעוֹלָם הוּא כְּטַל”.

מֻקָּף בְּלַהַבֵי דֶּשֶׁא

נוֹצְצִים מִדְּמָעוֹת הַבֹּקֶר

הוּא שִׁנֵּן: “אָכֵן, הָעוֹלָם הוּא כְּטַל”.

עַד שֶׁפְּקַעַת אֲוִיר מוֹרֶד

עָזְבָה אֶת גּוּפוֹ

כְּאַנְחַת “אֲבָל”;

Categories: Poetry

אהבה בעברית

March 9, 2015 Leave a comment

בָּאתִי שְתְּחָלְּצִנִי

וְתַכְנִיסִינִי לְתוֹךְ בֵּיתֵךְ

וְכָךְ תִּתְנִי לִי

לְהַגִּיד מָה אֲנִי חוֹשֵׁב

הַרְבֵּה זְמַן לֹא דִּבַּרְתִּי

בְּאַהֲבָה

יָדַי מְגֹאָלוֹת בְּאִירוֹנְיָה

רָאשִׁי וְלִבִּי

לֹא חוֹרְזִים

כְּבָר מִזְּמַן לֹא עָשִׂיתִי אַהֲבָה

בְּעִבְרִית

הַפְּעָלִים שֶׁלִּי מִסְתַּבְּכִים

בֵּין עַצַמַייךְ

הַדִּקְדּוּק שֶׁלִּי רוֹפֵס

הַאַרְסְפּוֹאֶטִיקָה שֶׁלִּי

רְווּיָה שְׁקָרִים

מָה הָעִקָּר לֹא אֵדַע

אֲבָל אֵלּוּ הַמִּלִּים

בָּאתִי שְתָּחְלְצִנִי

וְתִּמְזְגִנִי לְתוֹךְ בִּטְנֵךְ

שָׂם בַּדְּמָמָה

שְׂפָתֵךְ תֵּדַע

לְהִתְגַנֵּב לָשָׁרָשִׁים הָמָרְקִיבִים

שֶׁבְּתוֹכִי

Categories: Poetry

החטא ועונשו

March 9, 2015 Leave a comment

החטא ועונשו

אֶתְמוֹל עָשִׂיתִי שׁוֹלֶם עִם הָעוֹלָם,

סָגַרתִּי אֶת הַחֵטְא וְעוֹנְשׁוֹ שֶׁלַךְ

וּפָתַחְתִּי סֵפֶר עַל קוֹסְמִים יְלָדִים

שֶׁמָּכַר יוֹתֵר מְהָתנ”ך

וְקָנִיתִי בּוּלְדּוֹג

שֶּׁיֹּאכַל אֶת הֶחָתוּל שֶׁבְּנַפְשִׁי

וְלָחַשְׁתִּי לִי כֹּל לַיְלָה:

“אֵין דֵּעוֹת, אֵין דְּאָגוֹת”

וּבַחֲלוֹם רָסְקוֹלְנִיקוֹב יוֹשֵׁב בְּסִיבִּיר

לֹא מֵבִין כְּלוּם

וַאֲפִילוּ הַקּוֹסֵם לֹא יָכוֹל לְהַצִּילוֹ

שְׁנֵיהֶם נְטוּלֵי אֱמוּנָה

אָז צָדַקְתְּ,

דוֹסטוֹיֵבְסקִי שִׁנָּה אוֹתִי

אָבַל לֹא כְּפִי שֶׁחָשַׁבְתְּ

וֶאֱלֹהִים, אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְעָמִים

עוֹלֶה לְקָו שְׁמוֹנֶה שֶׁבְּדִיּוּק עָבַר

אוֹ טַס בְּאוֹפַנַּיִם בְּמוֹרָד רְחוֹב הַמַּסְגֵּר,

כָּל כָּךְ מַהֵר, כָּל כָּךְ מַהֵר

אֲבָל מַה הוּא יוֹדֵעַ וּמַה בִּכְלָל הוּא אוֹמֵר

אָז אֲנִי לוֹמֵד כְּדֵי לְהַרְוִיחַ

עוֹבֵד כְּדֵי לֶהֱנוֹת

וּמְחַכֶּה כָּל הַזְּמַן לְדְּבָרִים

שֶׁקָּבַעְתִּי כְּדֵי לְצַפּוֹת

וְלוֹחֵשׁ לְעַצְמִי כֹּל לַיְלָה:

“עוֹד יוֹם עָבַר, עוֹד יוֹם עָבַר”

וּבַחֲלוֹם, אֲנִי מֵרִיחַ דָּם

שֶׁמָּרוּחַ עַל שְׂפָתַי

נוֹבֵחַ בְּטַפְּסִי עַל סְלָעִים קָרִים

בַּדֶּרֶךְ לְשׁוּם מָקוֹם

הַיּוֹם אָמַרְתִּי לִרְצֹחַ זְקֵנָה

לֹא לְמַעַן הַגְּדוּלָּה, לֹא עֲבוּר רַעֲיוֹן

לֹא מִתּוֹךְ קַדַּחַת אוֹ כְּדֵי לִגְנֹב

רַק סְתָם לְהַעֲבִיר עוֹד יוֹם

רַק סְתָם לְהַעֲבִיר אֶת הַכֹּל

Categories: Poetry